<h1>ארחות חיים הלכ' חולו של מועד סימנים ט'—י'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
עושין כל צרכי המת במועד גוזזין שערו ומכבסין כסותו ועושין לו ארון ותכריכין ואם לא היו לו נסרים מביאין קורות ועושין לו נסרים בצנעה בתוך הבית ואם היה אדם מפורסם עושין ואפי' בשוק. וכתב הר"ף ז"ל האידנא כל המתים מפורסמים הם לפי שהולכין שם רוב בני אדם לקוברו כך פירשו התוספות במועד קטן. אבל אין כורתין עצים מן היער לנסור ממנו לוחות לארון ואין חוצבין לו אבנים לבנות מהן קבר אבל חופרין קבר להיות מוכן למת שימות ואין סכין אותו אבל אם היה עשוי הרי זה מתקנו כגון להוסיף במדתו ולקצר ואין מפנין את המת והעצמו' מקבר לקבר. אין נושאין נשים במועד לא מיבמין כדי שלא תשתכח שמחת הרגל בשמחת הנשואין וכתב הר"ף ז"ל מכאן מביאין ראיה שאין עושין ב' חופות ביום אחד גם מביאין מן הירושלמי דמפר' שלא לערב שמחה בתוך שמחה מיהו לא דמו שתי חופות שעושים משתי נשים לשני אנשים לא שייך בהו שמחה בשמחה. וכן היה רבינו יחיאל נוהג לעשות חופת יתום או יתומה עם חופת אחד מבניו ביום אחד אך משתי אחיות פי' בספר החסידים דאין לעשות בשבוע אחד ומביאין ראיה מקרא דיעקב דאמר ליה לבן מלא שבוע זאת עכ"ל וכל אלו שאמרנו שאסורין לישא במועד מותרין לישא ערב הרגל דטירחא חד יומא הוא בלבד. ומותר להחזיר הגרושה. ירושלמי הדא דתימא מן הנשואין אבל מן הארוסין לא. וכתב הר' דוד בר לוי ז"ל אית דמוכחי מהכא דמי שנשא אשה ערב הרגל דמותר לכתוב לה כתובה ולחתמה במועד דהא מחזיר גרושתו עביד לה כתובה. ויש לדחות דלמא על כתובה ראשונה החזירה. ויש להתיר מטעם דבר האבד שמא יצא ערעור בהסכמת תנאיהם.
